for Ofira something about 12

ישנו משהו כ־ 12.  אני מדבר הרבה על דפוסי משפחה בבלוג זה, אני חושבת שזה חשוב כי אנחנו ההורים לראות אותם, מכיר אותם או אנו יכול להניח אשאיר לעצמנו לחזור אותם עיוורת.    משהו כ־ 12... אמא שלי אומצה 12, החליטה כי ראוי יותר מאשר חיי אשתו ואת אמו, חזרתי לבית הספר מיד לאחר אחותי פנתה 12, ולאחר מכן עזבה הם שלחו אחותי במרחק כדי פנימייה ואת אחותי באה לעולם לא באמת עבור זמן רב לאחר מכן. בסופו של דבר אמא שלי חזר, הכניסו אותי מאבא שלי.  כפי שאני ניגש 12, אמא שלי בהתקפי זעם לארוז אותי למעלה, כונן לי סככות לרב, אבא שלי הבית או חולים נפש היכן שחדלה היא עלולה לחשוב, כל שעות הלילה ואת היום, אם היא בדיוק אותם כדי לשמור לי בכלל הם מעולם לא החזיק אותי יותר כמה ימים, אבל הוא המשיך escalating יותר מקומות, סיפורים נוספים, שקרים יותר.  לפי זמן שהייתי 12, אני פשוט לא טיפול freaking עוד.  אמרתי דק אחד עובד חברתית (מי ידע המשפחה שלי עבור שנים בשל מאותו סוג בלי הלך אחותי) הייתי עייף רק של שיורידו בכל רחבי המקום.  זה היה משפיל!   אותו זמן שאני פשוט באמת freaking הכיפיים ורציתי רק לרדת הנסיעה frigging.  כל החיים שלי הרגשתי את "קללת 12" יצירת (באופן מדויק יותר "מארה של רצף") תלויה מעל הראש שלי.  אני חי בפחד, שנחרדת מאז המחשבה על ילדים חצה את דעתי.  אוה, אבל מה לגבי 12?  יום אחד הם הולכים להיות 12…  המטורף שלי הוא 12.  אני מתכוון באמת, באמת 12!    הם אומרים "מה אתה חושש יצירת", כך ניסיתי קשה מאד לא לפחד.  היא שלי העתיק ביותר הייתה הצאצא היחיד במשך 7 שנים, גם לאחר השני שלנו המטורף של הילד נשאר במרכז היקום, כולנו היו פשוט לחיות בעולם שלה.  זה לא היה עד קוקו נולדה והתחלנו נתקל בבעיות ליקום המטורף הזה התנועע, ולהעביר שהיה בדרך גדולה.  משפחת בשימוש לנסוע ב- pack היה פיצול לפתע, נתקל ללכת לכיוונים שונים, פחדתי לקחת קוקו מחוץ לאזור.  אבא שלה הסתיימה עד עבודה בעיקר של המדינה.  נאלצתי לעבור כדי work…every הדבר השתנה ב- life…and לה הנער היא אחת הכיפיים ביטול הנסיכה!    וגם היא 12!  יש לי מושג מה לעשות אנשים רגילים עם 12 שנה המוצגים.  הוא בטוח לומר כי אני לא להיות שחרור פיה חכמה בכל מקלט לרב הקרוב ביותר.  אבל היא בעלת היה ביצוע לי מטורף (ופספסתם מהרגיל).  אני יודע אינטלקטואלית גבוהה יותר, היא למעשה אינה שונאת אותי, היא לא באמת חושב אני טיפש, אולי גם היא does…but הוא לא אישי.  אני יודע כי יש לה להפריד בין העצמי שלה מאיתנו רגשית מעל אלה מספר השנים הבאות, כך היא יכולה להיות מוכן לצאת החוצה אל העולם רחב, להיות חזק, בטוח, הוא אינו אודות me…but לפעמים תרגיש בטוח כמו שהוא.  איך אנשים רגילים מתמודדים עם 12?  כל רמז, אני thought…  עד שקראתי זוג של אמא המאמצת להציב על "RAD" ("ונבדקים מצורף הפרעת"), ועל המחשבה שאני העוסקים אנטיתזה "RAD" ולאחר אדע "RAD".  (אני לא אוהבת תוויות, הסברים, yes…labels NO.  זהו בדיוק לי.)  כיצד אתם מתמודדים עם ילד מי הוא כעיגולים בצבע ועליו לצרף?  עם סבלנות, אהבה חסרת תנאים, הרגעת. כיצד אתם מתמודדים עם ילד המצורפת מאוד, צריך לנתק (קצת) טוב, אני נתקל פעם קשה איתו. עם סבלנות, אהבה חסרת תנאים, הרגעת.  עדיין יש לי מושג כיצד רגילה אנשים להתמודד עם 12.  כמה ימים בעבר היה הרבה יותר טוב; יש נשארתי רגוע הריאקציוניים הרבה פחות. אני כאן, אני סלע שלה. אהיה איתן, להגדיר את מגבלות לשמור את בטוח שלה.  לא משנה כמה שאני מתגעגע התינוק שלי, יש לי תן לה לעשות מה שהיא צריכה לעשות.  היא צריכה לבדוק את המים שוהיא זקוקה לדחוף את עצמה במרחק.  אני צריך לעמוד איתן ולהיות לה מקלט בטוח.    * נובמבר הוא הלאומי אימוץ (של ילדים FOSTER) חודש *